טיפול זוגי – שינוי תפיסה: ממאמצי החייאה לעזרה ראשונה

מדוע זוגות נמנעים מטיפול כאשר ברור להם שיש בכך צורך? מדוע לזוג צעיר קשה יותר להודות בקיומה של בעיה במקום לבקש עזרה? מדוע הבעיה לרוב לא תחלוף מעצמה?

אם יש דבר אחד שחשוב לי שתזכרו מקריאת הפוסט הזה הוא שבתוך כל אחד מאיתנו יש מערכת הפעלה שמכוונת אותו למציאת דמות הקשרות, דמות בחייו שתתן לו תחושה של חום ואהבה, של חיבור, של השתייכות. ניסויים שעשו בקופים בשנות השישים Harlow, 1965)) הראו שכאשר סיפקו לקופים שתי דמויות אם: דמות אם קשוחה ומנוכרת שסיפקה מזון ודמות אם חמה שסיפקה רוך ואהבה לא מזון, הקופים ניגשו אל האם המנוכרת בעת רעב אך בזמן של צורך בחום, אהבה נגשו לאם הרכה אף שזו לא יכלה לספק עבורם מזון. למערכת החשובה הזו קוראים attachment הקשרות, והיא תוצר אבולציוני שבא לוודא שהתינוקות/ גורים ישרדו. (תוצר המשגה ומחקר של John Bolby פסיכואנליטיקאי בריטי). לכולנו יש את הצורך בדמות קבועה, מקבלת מכילה – עימה אנו יוצרים את הקשר המיוחד הזה. בזוגיות אנחנו משחזרים את צרכי ההקשרות שלנו, כן כן, לעיתים קרובות, את מה שקרה עם אמא ואבא אנו משחזרים עם בני הזוג שלנו. כאשר במערכת זו עולים קשיים הם ישפיעו באופן משמעותי על תחושת הרווחה והאושר בחיינו.

אני נתקלת בזוגות רבים שמתעלמים מקשיים שעולים בזוגיות שלהם. זה מאפיין לעיתים זוגות צעירים, שרואים פגם בפנייה לטיפול, מתוך תפיסה שאנחנו צעירים והזוגיות יחסית חדשה, ואולי כבר קל יותר לבחור מאשר לשנות. ומה שקורה בפועל זה:

1. שלפעמים נשארים יחד והבעיות מתקבעות, מחמירות

2. שנפרדים ולעיתים קרובות משחזרים בזוגיות חדשה

3. שחשים כישלון כי יש עוד דבר שלא הצלחתי בו

שינוי גישה בטיפול זוגי/משפחתי: ממאמצי החייאה אל עזרה ראשונה.

העובדה העצובה היא שזוגות רבים אינם פונים לעזרה בשלבים בהם הם יוכלו לקבל אותה ולהעזר בה בקלות וידרש מאמץ פחות וממוקד בכדי לסייע להם. זוגות רבים מגיעים אל הטיפול הזוגי כחלק ממאמצי החייאה של קשר הנמצא במצב מורכב וקשה והימים הטובים נראים רחוקים כאשר יש לעיתים רבות ניתוק וקושי רגשי רב.

גורמים רבים עשויים להפריד בין קשיים בזוגיות ובין פנייה לעזרה. לעיתים זה יהיה פחד שבדיקה של הקשר תחריף או תעלה תכנים שלא ידענו עליהם, או חשש לערב גורם נוסף שאיננו מכירים ואיננו יודעים כיצד ישפיע. זוגות צעירים, פעמים רבות, נמנעים מתוך תפיסה שאנחנו צעירים ואולי פנייה בשלב כה מוקדם הינה הודאה בדבר שלא נוח להודות בו. ומה שקורה, פעמים רבות:

1. שלפעמים נשארים יחד והבעיות מתקבעות ומחמירות

2. שנפרדים ולעיתים קרובות משחזרים בזוגיות חדשה

3. שחשים כישלון כי צברתי עוד דבר שלא הצלחתי בו

ואף כי, כדאי לפנות לעזרה בכל זמן, תמיד יפה שעה אחת קודם, כשדפוסי התקשורת חדשים ומגיבים להתערבות. אפשר לדמות את זה לבעיה גופנית, כל זמן שהיא קטנה ומקומית קל להשתלט ולטפל בה לפני שהיא משפיעה על מערכות אחרות ולכן אנחנו תמיד ניגשים לארון העזרה הראשונה לקחת: פלסטר, אקמול או נוגד דלקת ולא נחכה שהגוף כולו יגיב לבעיה המקומית.

מה יכול לאפשר לכם לקבל עזרה בקלות למרות החשש:

1. בדקו שהמטפל/ת אליו אתם ניגשים הוא/היא בעל הכשרה ולמד טיפול משפחתי – זוגי. כך תוודאו שהוא/היא בעלי יכולת לראות תמונה מאוזנת, לקחת בחשבון את שלב החיים והאתגרים בו אתם מצויים. לסייע לכם להרגיע ולהרגע ולהחזיק קשיים שאולי קשה להחזיק ללא עזרה מקצועית.

2. בדקו שהוא בעל יכולות טיפול והתערבות כחלק מההכשרה שלו (פסיכולוג/עובד סוציאלי קליני) – חלק מהעבודה היא כזוג, לעיתים נדרש טיפול משפחתי ולעתים גם מתקיימות פגישות פרטניות.

3. תאמו ציפיות בתחילת הפגישה. אמרו מה חשוב לכם, מה יעזור לכם, לאן אתם מכוונים. שתפו בנסיונות עבר ,לעיתים קרובות זה מסייע לדעת מה עזר ומה לא.

4. התייחסו לפגישה הראשונה כאל פגישת היכרות ובחינה הדדית, מטפל מנוסה יבין זאת וידע שחשוב לכם להתרשם ממנו ולבדוק האם התקשורת עימו מאפשרת לכם לחוש: אמון, מקצועיות. שאלו את עצמכם: האם אני חש מובן?

בהצלחה