שירו האייקוני של לאונרד כהן נכתב במהלך 7 שנים (עובדה מדהימה בפני עצמה) אך יחד עם האלבום שנכלל בו VARIOUS POSITIONS הוא נדחה על ידי קולומביה רקורדס, החברה שהוציאה את אלבומיו של לאונרד. עובדה שלא הייתה ידועה לי טרם הצפייה בסרט של נטפליקס על סיפורו של השיר הללויה ועל הקריירה המפוארת של כהן שהלך לעולמו ב 2016. מי היה מעלה על דעתו שיצירת האומנות האיקונית הזו נדחתה אי פעם על ידי גורם מסחרי. כהן, מהעולה בסרט היה שבור במידה מסוימת לאחר שיצירת האמונות האהובה שבה השקיע משאבים מטורפים נדחתה. השיר שבמהלך השנים זכה לכ 300 גרסאות כיסוי, מהידועות ביותר של ג'ון קייל, בוב דילן, ג'ף באקלי ורופוס ויינרייט נדחה בתחילה, קולומביה רקורדס לא אהבו את העיבוד של כהן והמפיק שלו (שהפסיק לעבד אלבומים לאחר המפלה הזו). והשיר יצא על ידי חברת תקליטים אחרת, קטנה וללא הגיבוי והיח"צ של קולומביה.
כל הדרכים יכולות, מסתבר, להוביל לכל מקום וכך הזרם האסוציטיבי שלי הוביל אותי מהסרט "הללויה, סיפור מסע של שיר" של נטפליקס על לאונרד כהן ושירו הללויה, אל מחשבות על חשיבותה של אהבה עצמית. אהבה עצמית היא תנאי הכרחי לחיים טובים ומלאי משמעות, היא תנאי לקבלת ונתינת אהבה, ליכולת לחמול ולהתקרב.הקושי להחזיק באהבה עצמית נמצא בבסיסן של כל המצבים הנפשים שזכו לאבחנות בספרי הפסיכיאטריה ובבסיסן של אלה שלא זכו.קרי, סתם מצבים של אומללות אנושית.
בחייו של כל אדם יהיו רגעי שפל בו הוא יציג את מרכולתו לעולם והעולם ידחה אותה, תהיה זו האומנות שלו, האישיות שלו, או כל דבר בו. ובשעה זו... האהבה העצמית שלו תבחן. היכולת להאמין ולבחור בראייה שלו על פני זו של העולם. הגדול הכביר האינוספי. היכולת להעמיד את קולו שלו לפני קולם של אחרים, לפני החלק בו המבכר את תפיסתם של אחרים על פני תפיסתו שלו. שכן כולנו משולים לפינגוינים העומדים במעגל, ואם המעגל ידחה אותנו אנו נקפא מקור... האזנה לקולם של אחרים הוא חלק מהקוד ההישרדותי שלנו, ועל כן קבלתנו על ידי אחרים נושאת משקל כה קריטי. מה הי קורה עם כהן היה מאבד אמונה בשירו, איך היה העולם ללא הללויה, פחות טוב, בעיני. יש משהו בשיר של כהן שלא דומה לשירים אחרים. ואני שמחה שכהן בכוחות נפשיו הפוחתים המשיך והאמין בשיר שלו.
אבל אהבה עצמית, הייתה ועודנה האתגר הגדול ביותר הניצב בפני כל יצור אנוש, הנולד לעולמו בלי שום יכולת לחוות שנאה או ביקורת כלפי עצמו. ככל שהזמן נוקף היצור האנושי לומד ומקבל את אהבת הסביבה בצורה מותנית, הוא לומד שמטפליו והוריו אוהבים אותו כאשר הוא מתפקד ומתנהג בצורה מסוימת, והוא מתקשה יותר ויותר לשמור על אהבתו לעצמו בצורה בלתי מותנית.
אז בוא נשאל: מה ההללויה שלך חבר? מה ההללויה שמעליה את מתעלה חברה? היכן אנחנו טווים את רשת הבטחון שלנו מול קולות שליליים שהפנמנו, מי אנחנו בוחרים להיות הצפרדע שיוצאת מהבאר בזכות חרשותה, או כל יתר הצפרדעים שטובעים כי הפנימו את השמועות השליליות....
אגב כהן אמר באחד מהראינות שצריך לתת לשיר לנוח, וניתן להבין למה, לפופלריות של השיר יש מחיר ביכולת שלו לשמור על החן שלו. ובכל זאת, הנה הגרסה המיוחדת של ברנדי קרליל
