על timing וחיות אחרות בטיפול זוגי

התפיסה לפיה זוגות בתחילת דרכם אינם זקוקים להתערבות יעוצית או טיפולית, הינה חלק משלל תפיסות מטעות שמסבות נזק רב לאוחזים בהם. טיעון המחץ הראשון שאשלוף בכדי לבסס אמירה זו, קשור לדרך ההתהוות של יחידה זוגית. יצירה של יחידה זוגית איננה דבר של מה בכך. אנשים מתחברים מכוחו של תהליך רומנטי, רגשי שבבסיסו מתוכנן להיארך מספר של חודשים עד שנים ספורות. בהיותנו ביסודנו פרימטים (קופים מפותחים), הטבע כיוון שהתאהבות תשרוד את פרק הזמן שלוקח לולד להבשיל לכדי פעוט מהלך. בכדי לוודא את המשכיות המין ושהנקבה שבמקור הייתה הראשונה לטפל בצאצאים תקבל את סיועו של הזכר שישאר בסביבה. במקור, אהבה אינה דבר שנועד בהכרח להתקיים מעבר למסגרת זמן זו. ואילו בעידן המודרני זוגיות באה לתת מענה לאינסוף צרכים: בן הזוג שלי הוא החברה הטובה שלי, המאהב שלי, אב לילדיי, הבן האובד להוריי ועוד ועוד. מה מקורה של התפיסה לפיה קשר צעיר אינו מצדיק השקעה בטיפול? האם זו המחשבה שאם הקשר צעיר ואינו "מושלם" אולי כבר עדיף להחליף במקום לשנות? זוגות רבים משהים את הפנייה לקבלת עזרה וממתינים להטבה ספונטנית או לקבלת החלטה על עצם המשכת הקשר – כאשר בפועל, לרוב, הקשר ימשך ויחד איתו ימשכו קשיי התקשורת והנתקים שמאפיינים את הקשר. האם לזוגות צעירים קשה יותר להודות ש"יש לנו בעיה" מזוגות מבוגרים ייותר שאין להם לכאורה מה להפסיד מבחינת הדימוי והתפיסה העצמית. ההבנה שזוגיות דורשת למידה, אבחון וסיוע מקצועי, עדיין אינה נחלתם של כולם. לאנשים רבים יש סברה שזוגיות ומיניות הינם דברים שצריכים לקרות תמיד בטבעיות וללא התערבות, וכאשר הם חווים קושי הם נמנעים מלטפל בו. וכך, פעמים רבות, בעיות רבות שיכולות להפתר מתקבעות ומחריפות.