רבות עולה השאלה: מה בדיוק קורה בטיפול זוגי, ונגזרת ממנה השאלה: מה עוזר בטיפול זוגי. שאלות מעניינות, מרתקות, משמעותיות. לעיתים אני מגלה שזוג או משפחה עברו בחייהם אירועים משני חיים: אובדן, גירושים, גילוי של מחלה, בגידה. יחד עם זאת, אני מגלה שלכל אורך התקופה, כך עולה, הם לא דיברו על מה שקורה, אלא רק שרדו את הקושי והכאב, והיום אף שהאירוע התרחק האדוות שהותיר לא נעלמו מחייהם. זה עשוי ילד שמאותת ומרמז על המשקעים של מה שקרה או מקום בזוגיות של קרבה שכבר פחות נגיש ומוכר.
טיפול זוגי מייצר אפשרות לדבר באופן שאנחנו מתקשים לדבר בשגרת החיים השוטפת. אני פוגשת אנשים שלפעמים וויתרו על האפשרות לדבר על מה שחשוב, ואני מבינה איך ניתן, בקלות רבה, להגיע למצב הזה ולחשוב שזו הדרך היחידה לשאת את המשבר. לעיתים קרובות, השיח שלנו עם אחרים הופך להיות מבוי סתום של קושי וכאב, וזה פשוט קל יותר לוותר אפילו על הצורך להבין, לא כל שכן לשנות. התקשורת בכללה הופכת לקוטבית: אני מחזיק קוטב אחד של התמונה ובן הזוג שלי מחזיק קוטב אחרת, וכאשר התקשורת בינינו קוטבית אין שיח. כי אף אחד לא מוצא עצמו משתקף בתוך דבריו של בן הזוג שלו וכל אחד מתבצר בעמדתו. וכשאנו חשים שקופים, זה מייצר כאב וחסך גדולים מדי, ואז האופציה היחידה שקיימת היא פשוט להתנתק.
אלמנט משמעותי נוסף בטיפול זוגי הינו יצירת רגעים של שינוי, המייצרים חוויה שמסמנת לנו איך לעשות את השינוי גם מחוץ לחדר הטיפולים. בשפה הטיפולית קוראים לזה ENACTMENT, ."רציתי להגיד לך שאתה חשוב לי, לא רק הילדים, אני דואגת גם לך" המשפט המכונן הזה היה קבור תחת ערימות של כעסים, האשמות והתנגחויות, ולקח הרבה זמן להגיע אליו אבל כאשר הגענו, שניהם נזכרו ברגשות החיוביים שיש ביניהם ופתאום היה אפשר להניח את המאבקים היומיומיים על מי עושה יותר ועל מי משמעותי יותר, ולהיות ברגע של חיבור.
האכסניה שמספק הטיפול מאפשרת לבחון ולהחזיק דילמות זוגיות ומשפחתיות חשובות. ותודות לעובדה שהשיח לא הופך להיות קוטבי היא מאפשרת הרחבה של הסיטואציה ובחינה אמיתית של אלטרנטיבות.