הם שמרו את האפשרות הזאת לסוף.כמעט עשרים שנה יחד, ופחות ופחות יחד ככל שהזמן עובר.
היא חשבה על זה לא מעט, אבל משהו נרתע בה בכל פעם שהתקדמה עם המחשבה. זה היה כמו להתקרב לנמר, לעיתים היא העזה אבל לרוב, העדיפה להשאיר את הנמר ישן.
בפעם הראשונה שהוא הזכיר את המילה פרידה, היא הסכימה לשקול את האפשרות. גם לה לא היה טוב או שמח בלב, אל תטעו, אבל היא חששה מכל ההשלכות הנוראיות, שהעדיפה לא לחשוב עליהם, לא כל שכן לשוחח עליהם עם זר.
ההחלטה לפנות לטיפול זוגי איננה אקט קל לזוגות רבים. ההחלטה להכניס אדם שלישי למארג היחסים העדין בינינו, בלי לדעת אפילו מי הוא, והאם הוא יצליח להבין אותי, האם הוא יצליח להבין אותנו?
לעיתים קרובות, החשש לפנות נעוץ בפחד לגלות שזה לא עובד - נשק יום הדין ששמרנו לסוף איכזב ואז מה? ואכן, זוגות רבים מתייחסים לטיפול זוגי כנשק יום הדין ובכך מפסידים את היכולת לטפל בקשיים המתגלעים בזוגיות כאשר עדיין יש בקשר חלקים טובים שנשמרו של מחויבות
, קרבה ואינטימיות.
ואותם הזוגות המסכימים להאמין שכפי שמטפלים בכל נושא חשוב בחיינו, כפי שמתחזקים את הגוף ואת הנפש - חשוב לתחזק גם את הקשר הזוגי, הם לעיתים קרובות אלו שמגיעים עם ציפיות מותאמות ומצליחים להשיג מהטיפול את השינוי המיוחל.
***נלמען הסר ספק, כל הנכתב בפוסטים שלי אינו מבוסס על אנשים אמיתיים, אלא על הרעיון שאני מנסה להעביר. כך שמאחורי הסיפור עומדות, אך ורק דמויות פיקטיביות - פרי דמיוני.